האגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה מרכינה ראש עם לכתו בטרם עת של פרופ יוסף ויסמן ומשתתפת בצער המשפחה. מצורפים דברים לזכרו שכתבו פרופ’ נפתלי שטרן ופרופ’ צופיה איש שלום.

פרופ יוסי ויסמן

השבוע הלך לעולמו ממחלת הקורונה פרופ’ יוסי ויסמן. פרופ’ ויסמן רופא ילדים, אנדוקרינולוג, חוקר מעמיק ויצירתי בתחום מטבוליזם העצם וויטמין D. היה שותף לכ-200 פרסומים מדעיים בתחום. הכרתי אותו אישית, את גישתו המעמיקה ונהנתי מיחסו החברי ונכונותו לסייע במחקר ובטיפול בחולים.

בשנת 2000 גיליתי בתדהמה שבארץ שטופת השמש שלנו, 30% מהחולים שמתאשפזים עקב שבר צוואר הירך סובלים מחסר קיצוני בויטמין D. היות ויוסי היה בין הראשונים בארץ שבדק רמת ויטמין D בדם בשיטה מעבדתית שפותחה במעבדתו, פניתי אליו בבקשה לבדוק אם יש בנתונים שלי טעות כל שהיא. הוא ענה שזה כנראה נכון ושבשנת 1989 הוא פרסם עבודה בנושא, שאף עיתון אנדוקריני לא רצה לקבלה. נושא ויטמין D לא היה פופולרי אז והמאמר פורסם בעיתון אורטופדי סקנדינבי. היות ובישראל לא היה אז תכשיר שהכיל ויטמין D בלבד, הוא נתן למטופלים במרפאתו תמיסת ויטמין D  שהוכנה באיכילוב, ממנה הוא טפטף על לחם בכל ביקור ובכך מנע חסר קיצוני בויטמין D.

יוסי אהב לחקור, להבין ולהגיע לאמת המדעית, להבין מנגנוני פעולה ותופעות קליניות, אך מעולם לא יחצן את עבודתו ונשאר תמיד צנוע. הוא לא אהב להופיע בהרצאות פומביות, אך חלק ברצון את התובנות אליהן הגיע עם חבריו. בכנסי ASBMR היה אומר לי “אם זה מעניין אותך יש מחר פוסטר שלנו תבואי לראות”, כשפרט במה מדובר התלהבתי ושאלתי: למה לא הצגה בעל פה? תשובתו הייתה: “אני מעדיף פוסטר, כך אפשר לדבר עם אנשים ולשמוע מה הם חושבים”. כשטיפלתי במטופלת עם שברים תוך כדי הנקה, הציע לי לבדוק רמה של PTHrP בדמה ואף ביקש שתגיע אליו לאיכילוב, כדי לא לפגוע בדיוק הבדיקה על ידי שינוע,  ובכך תרם להבנת חלק מהמנגנון במחלה נדירה זו.

אהבתי מאוד את השיחות שלנו בכנסים על כריך וכוס קפה בהן חלק את הידע הרב שרכש וענה בסבלנות על שאלות, יעץ בתכנון מחקרים והתייחס בביקורתיות בונה לעבודות שהוצגו בכנס.

יוסי היקר, אתה תחסר לנו מאוד, יהי זכרך ברוך.

פרופ’ צופיה איש-שלום

שלשה ימים לפני מותו של יוסי, פרופ. יוסף ויסמן, התפרסם המאמר האחרון שלו, שסיכם את כל מה שלמד במשך חייו כרופא על תפקידו של ויטמין D, ממחלה אחת: רככת תורשתית מתנגודת לויטמין D.

42 שנה קודם לכן פרסם NATURE את תגליתו שהשלייה מייצרת ויטמין D ונגזרות שלו. לפני 33 שנים הראה לעולם שניתן להציל ילדים עם רככת מתנגודת לויטמין D על ידי הזלפה קבועה של סידן לוריד. הילדים האלה נמלטו מגורל קשה ופיתחו שלד לא מושלם, אך כזה שניתן היה להיות איתו ילד…

כמה מאיתנו ידעו על זה? ספק אם איש. כזה היה האיש. צנוע. את הצניעות ירש, מי יודע, אולי מבית, ביתו של אב שהיה פועל בנין, מבוני תל אביב הלבנה, בימים שפועל בנין היה עניין לגאווה שקטה.

כפוף מעט מצעירותו, בעל קול חרישי כמעט, חריף שכל, סקרן וחוקר בנשמתו. תלמיד חכם ואנציקלופדיה מהלכת בכל מה שקשור לויטמין D והשלד. כל שיחה איתו הייתה שיעור מאלף. במוחו קדחו רעיונות לבלי סוף, לא כיצד ניתן ליצור קמח מתורה, אלא כיצד ניתן להרבות תורה, לחקור, להבין איך פועל הויטמין האהוב עליו. כמעט 200 מאמרים פרסם עליו ועל מטבוליזם של השלד. את הויטמין הזה נהג לרקוח בעצמו משך שנים רבות, ולחלקו במו ידיו, כשהוא מטפטף אותו לפיסת לחם, ומשם הישר לפיהם של זקני הארץ במרפאת העצם שיצר כאן.

יוסי רחק מהשררה כמו מאש ולא רדף כבוד. בדרכו הייחודית היה גם רופא ילדים ראשוני בקהילה, גם אנדוקרינולוג ילדים, גם מחלוצי הטיפול באוסטיאופורוזיס בקשישים בארץ וגם חוקר מעמיק. איש נדיר, חכם וחרישי היה בינינו, וכמעט שלא ידענו.

יהי זכרו ברוך.

כתב פרופ נפתלי שטרן