רקע
סוכרת מסוג 1 קשורה  בסיכון מוגבר לתמותה ותחלואה ממחלות לב וכלי דם. גורמי הסיכון ה"מוכרים" והיפרגליקמיה אינם מהווים הסבר מלא  לסיכון המוגבר,ולגורמים דלקתיים כמו אלו המעורבים בתהליך הדלקתי-טרשתי (אתרוסקלרוטי) מיוחס תפקיד לסיכון מוגבר זה.
בשנת 1993,במחקר ה DCCT   ,The Diabetes Control and Complications Trial
הודגם כי איזון אינטנסיבי של הסוכרת   משפר את פרופיל הלפידים של המשתתפים אך כרוך בעליית משקל משמעותית. הועלה החשד שעליית משקל זו- תשפיע לרעה בהקשר לסיכון למחלות לב וכלי דם באוכלוסיית חולים אלו.
במחקר הנוכחי נבדק האפקט של איזון אינטנסיבי  של ערכי הסוכר במשתתפי המחקר המקורי  על ארבעה  סמני (ביו-מרקרים) דלקת  הנמצאים באסוציאציה למחלות לב וכלי דם.דגימות הסרום נלקחו בהתחלת המחקר ולאחר שלוש שנים של מעקב ואוחסנו עד לביצוע האנליזה המפורסמת כעת. נדגמו  באופן אקראי385  נבדקים (מתוך 1441 המשתתפים המקוריים-שהיו בין הגילאים :13-39,עם סוכרת מסוג 1 ,אשר חולקו כזכור לקבוצה שטופלה באינסולין באופן אינטנסיבי ולקבוצה אשר טופלה באינסולין לפי טיפול המקובל באותה עת)

הביו-מרקרים אשר נבדקו היו :

1. high-sensitivity C-reactive protein (hsCRP),
2. soluble intercellular adhesion molecule type 1 (sICAM-1),
3. soluble vascular cell adhesion molecule type 1 (sVCAM-1),
4. 55-kDa soluble tumor necrosis factor-  receptor 1 (sTNF-R1).

בהשוואה בין קבוצת המטופלים-בטיפול אינטנסיבי-מוגבר, לזו שלא טופלה אינטנסיבית-
עלו בשתי קבוצות הטיפול אחרי 3 שנים של מעקב,ללא הבדל משמעותי  hsCRP & sTNF-R1  רמות
עם עלייה מוגברת יותר בקבוצת הטיפול האינטנסיבי (P=0.002) של  אך hsCRP  עבור(P=0.53)
של sTNF-R1   .
לעומת זאת-ירדו הרמות הממוצעות  של מולקולות ההידבקות sICAM-& sVCAM-1 בקבוצת הטיפול האינטנסיבי באינסולין-ולא השתנו בקבוצת הטיפול "הרגיל".(P=0.03 for sICAM-1; P=0.03 for sVCAM-1)
גם לאחר תיקון לערכי הבסיס וגורמים נוספים-עדיין הייתה קבוצת הטיפול האינטנסיבי קשורה עם ירידה משמעותית בערכי sICAM-1 ועליה משמעותית בערכי sTNF-R1.  בקשר ל hsCRP נמצא קשר גומלין בין עליית משקל וסוג הטיפול-מוגבר או לא.
עלייה הגבוהה ביותר ברמת החלבון נמצאה באלו עם  עליית משקל הגדולה ביותר-בשליש העליון של עליית המשקל(בממוצע (BMI-27 , וערכים של hsCRP נסוגו בקבוצת הנבדקים ,שנמצאו בשליש התחתון של עליית המשקל-עליית המשקל הקטנה ביותר (BMI-22.8).יש לציין שעם תום המחקר-מעל שליש מהמטופלים בקבוצת הטיפול המוגבר-לקו בעודף משקל,מול פחות מחמישית של קבוצת הטיפול האינטנסיבי פחות.
לפיכך,מחד גיסא הדגים מחקר ה DCCT  את העובדה ,שאיזון מיטבי של ערכי הסוכר בדם בעזרת טיפול מוגבר-אינטנסיבי-מקטין בצורה משמעותית סיבוכים מיקרו-ווסקולריים.
מאידך גיסא ,האנליזה שפורסמה כעת,מעל לעשור לאחר פרסום המאמר המקורי-מדגימה פרופיל של ביו-מרקרים-סמני דלקת טרשתיים ,אשר מושפע מאינטנסיביות הטיפול באינסולין: בקבוצת הטיפול המוגבר ,שעלו במשקל גופם, -רמות ירודות יותר של sICAM-1 ורמות מוגברות של sTNF-R1 , hsCRP.  הווה אומר שלעליית המשקל הכרוכה באיזון גליקמי מיטבי ומתן מינוני אינסולין גבוהים יותר עשויה להיות כרוכה בהגברת סיכון לתהליך טרשתי .
מפרסומים אחרים ניתן ללמוד כי ,רמות מוגברות של מולקולות הידבקות בפלסמה,עשויות להעיד על מצב של שיפעול אנדותל ופעילות דלקתית-אימונולוגית. כמו כן, רמה של sICAM-1 חוזה אירועי לב וכלי דם בעתיד.אך אין מידע רב של הקשר בין איזון מטבולי והקשר למולקולות אלו.אך כיוון שנמצא בפרסום זה כי רמת sICAM-1 דווקא נסוגה בטיפול מוגבר באינסולין-יתכן ששינוי זה משפיע לטובה על הסיכון העתידי למחלות לב וכלי דם. ולפיכך ניתן להתרשם ,כי הקשר בין  מידת האיזון והטיפול של סוכרת מסוג 1 ומדדי דלקת  הוא מורכב ביותר.
 המחברים מציינים שאין להכליל את הממצאים הללו לחולי סוכרת מסוג 2 וקבוצות אתניות השונות מאלו ,שנבדקו בשל אוכלוסיית המחקר הייחודית.
מאת
ד"ר חופית כהן
המכון לחקר ליפידים וטרשת עורקים
המכון האנדוקריני
המרכז הרפואי על שם שיבא
תל השומר