הערה: יש מאיתנו המשלים את עצמם, שארצנו שטופת השמש מקנה ביטוח מפני חסר ויטמין D. אין בכך ממש. לפני שנים רבות, הכתיר JE Morley מאמר מערכת ב- JAGS בכותרת: "A place in the sun does not guarantee adequate VITAMIN D", וקביעה זו נכונה גם בארצנו. לא זו בלבד, קיימת מחלוקת באשר למידת התרומה של ויטמין D (וסידן) במניעת שברים. המחקר המצוטט ביותר באשר לתועלת של תוספת ויטמין D במניעת שברים, היא זו של Chapuy וחב' באוכלוסיית קשישים מוסדיים בדרום צרפת. לאחרונה פורסמו שני מחקרים מבוקרים, רבי-משתתפים מבריטניה (2,3), שבדקו השפעת 1000 מ"ג סידן, 800 יחידות ויטמין D, שילוב של השניים או פלצבו, באוכלוסיות של מטופלים עצמאיים. המחקרים היו שונים בתכנונם, אבל שניהם הגיעו למסקנה שלילית לגבי השפעת סידן וויטמין D על שברים. בשני המחקרים לא נבדק מצב מאגרי ויטמין D באוכלוסיה ולא ברור מה הייתה צריכת הסידן הבסיסית בנבדקים. אם לא די לנו בכך, לאחרונה הועלה ספק בקשר למידת הדיוק של ערכות לבדיקת  25(OH)D (4), והועלה ספק באשר ליעילות של ויטמין D2 (בהשוואה ל- D3), ואפשרות ששימוש בנגזרת D2 עלולה לדלדל את מאגרי ויטמין D3, בד בבד עם זמן מחצית חיים קצר יותר של ויטמין D2 (5). התיאורים המופיעים בספרות לגבי הקשר שבין ריכוז 25(OH)D ל- PTH, יוצרים רושם של קשר פשוט; ולא כן הוא. עיון באיורים המכילים את פירוט התוצאות בנבדקים רבים –שלא להזכיר את הניסיון האישי במרפאה- מעלה מקרים רבים ביותר שבהם קיימת אי התאמה בין המצוי לתיאוריה. האם הדבר קשור בבעיות טכניות בבדיקה, בעובדה שויטמין D הינו "הורמון קשור" (לחלבון נשא), בהבדלים בתזונה, בצריכת סידן, בקולטנים לסידן, בעתודות של בלוטות הפראתירואיד או ב"חור" בהשכלתנו לגבי הפיזיולוגיה של ויטמין D והפראתירואיד? –אשמח אם ימצא מי שיבהיר לי. עד שיתקבלו התשובות הסופיות (אם יש דבר כזה...), ועד שיוכח אחרת, אני רואה בהשגת מאגרים נאותים של ויטמין D ואספקת סידן נאותה, בסיס לשמירה על בריאות השלד, חיזוק השרירים, ומניעת נפילות. תכשירי ויטמין D3  נראים עדיפים על  D2. אינני "מקמץ" בהמלצה על מינון ויטמין D, שכן הרעלת ויטמין D מצריכה טיפול במינון של עשרות או מאות אלפי יחידות ליום, ברציפות ולאורך זמן. מינון של  1200-800 יחידות ליום נראה לי "סביר", בעיקר לנוכח נתונים הרומזים שמינון יומי "סביר יותר" מצוי בתחום שבין 3000-2000 יחידות ליום (6).