הדעה הרווחת היא, שחלבון
מן החי, טעון חומצות אמינו גופריתיות, מעלה את עומס החומצה בגוף ומשתמש
בפוטנציאל הסתירה (buffering) של רקמת העצם לצורך נטרול עודף החומצה,
תוך כדי המסה של רקמת עצם, איבוד מוגבר של סידן בשתן וסיכון, בטווח
הארוך, להתפתחות אוסטיאופורוזיס. מאידך גיסא, יש הטוענים כי הכמות
הרבה של זרחן המצוי בבשר, והשפעתו הבולמת –כביכול- על פירוק עצם,
מנטרלת את השפעת הגופרית ומקטינה את הנזק לעצם. עוד נטען, כי גם חלבון
ממקור של חיטה ואורז מכיל גופרית בכמות שוות-ערך, או אפילו גבוהה
מזו המצויה בחלבון מן החי וכי יצירת אמוניה, בעקבות צריכה מוגברת
של חלבון, מנטרלת במידה רבה את עומס החומצה. תצפיות קודמות העלו השפעה
שלילית-חיובית-או ניטרלית של חלבון מן החי על בריאות השלד, כשהתוצאות
מושפעות משיטת המחקר וממשכו. עוד נרמז, שלחלבון ממקור סויה, עשויה
להיות השפעה מטיבה בזכות הפיטואסטרוגנים המלווים אותו. כדי לסבך את
הנושא, קיימת טענה נוספת שפיטאטים ואוקסלטים המצויים בסויה עלולים
להפריע לספיגת סידן במעי.
Roughhead וחב' (1) דווחו לאחרונה תוצאות של מחקר תזונתי מבוקר, שבו
חלבון סויה, עתיר באיזופלבון, החליף את צריכת חלבון מן החי. במחקר השתתפו
13 נשים פוסט-מנופאוזליות, מגיל 75-50, לפחות 3 שנים אחרי הפסקת מחזור
הווסת, בריאות, ללא תולדות של עישון, צפיפות עצם תקינה (t-score > -2.5),
וללא שימוש בתרופות או תוספי מזון (למעט HRT). דיאטות הניסוי היו שונות
במקור החלבון (סויה או חלבון מן החי) אך דומות בכמות החלבון, ונצרכו
במשך 7 שבועות. אצירת סידן בגוף (whole-body calcium retention) נבדקה
באמצעות שימוש בשני איזוטופים של סידן.
עקומות אצירת סידן נמצאו חופפות לחלוטין בשתי קבוצות הניסוי. חומציות
השתן הייתה גבוהה יותר בקבוצת הבקרה (חלבון מן החי), וכן סך הפרשת חומצה,
אך לא נמצא קשר בין הפרשת חומצה להפרשת סידן בשתן. סמנים ביוכימיים
של פירוק עצם נמצאו זהים בשתי הקבוצות לאורך כל הניסוי. לאחר 7 שבועות
לא נמצאו הבדלים בריכוז הומוציסטאין, כולסטרול לנגזרותיו וטריגליצרידים
בדם (ואפילו לא מגמה הרומזת להבדל).
הערה: הנושא סבוך, משום שהוא מערב מספר משתנים רב, שמלווים את סוג החלבון
הנבדק, שקשים לשליטה בהם במהלך מחקר ארוך טווח. המחקר הנוכחי מצביע
על העדר השפעה לחומציות השתן, המושפעת ממקור החלבון, על איבוד הסידן.
במחקר אחר, באותו גיליון של JCEM, (2), נבדקה ספיגת סידן בתנאים של
תזונה שהכילה כמויות שונות של חלבון (1 או 2.1 גר' לק"ג) בנשים
צעירות. מסקנת המחקר הייתה, שעליה בתכולת החלבון בתזונה מעודדת, דווקא,
שיפור בספיגת סידן במעי, וכפועל יוצא, עליה בהפרשת סידן בשתן. יתר על
כן, תזונה עתירת חלבון הקטינה את שיעור הסידן בשתן ממקור עצם והייתה
קשורה במגמה של ירידה בקצב חילוף החומרים של רקמת העצם; אך אבוי לבושה!
אותה קבוצת מחקר פרסמה תוצאות מחקר, שמסקנתו הייתה, שתזונה עתירת חלבון
אכן גורמת למידה מסוימת של פירוק עצם מוגבר (3). תיקו! (ובשבילי, אומצה).
1. Roughhead ZK et al. Controlled Substitution of Soy Protein
for Meat Protein: Effects on Calcium Retention, Bone, and Cardiovascular
Health Indices in Postmenopausal Women. JCEM 90:181-189, 2005. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?
cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=15483071&query_hl=2
2. Kerstetter JE et al. The Impact of Dietary
Protein on Calcium Absorption and Kinetic Measures of Bone
Turnover in Women. JCEM 90:26-31, 2005. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?
cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=15546911&query_hl=4
3. Kerstetter JE et al. Changes in Bone Turnover
in Young Women Consuming Different Levels of Dietary Protein.
JCEM 82:1052-1055, 1999. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?
cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=10084594&query_hl=4
מאת
ד"ר יאיר ליאל
השרות האנדוקריני
ביה"ח סורוקה
אוניברסטית בן גוריון
באר שבע |
דף הבית 
