למרות העובדה ש- PCOS הוא מצב שכיח המשפיע על עד 10% מהנשים בגיל הפוריות, אין הסכמה לגבי הקריטריונים לאבחנתו. יש קשר בין PCOS לבין השמנה, תנגודת לאינסולין, תסמונת מטבולית ותחלואה קרדיווסקולרית.
גם לגבי הטיפול במצב זה יש חילוקי דיעות, ומספר קטן בלבד של עבודות מבוקרות נעשה בתחום זה.
מכיוון שנשים עם מחלה פוליציסטית של השחלות פונות הן לאנדוקרינולוגים והן לגניקולוגים, מצאו המחברים לנכון להשוות את התהליך האבחנתי והטיפולי של רופאים משתי הדיציפלינות.לצורך כך נשלחו שאלונים ל-334 אנדוקרינולוגים ול- 334 גניקולוגים החברים בארגונים מקצועיים באוסטרליה. הוצג בפני הרופאים מקרה מייצג של אשה בת 23 עם oligomenorrhea, שיעור יתר בפנים ומשקל יתר (BMI=28). הנשאלים התבקשו לבחור מתוך רשימה את הבדיקות שהיו ממליצים לבצע ואח"כ לבחור מה הפרמטרים אותם הם מחשיבים כחיוניים בקביעת האבחנה. לאחר מכן נשאלו, בהנחה שמדובר ב-PCOS מה הטיפול עליו היו ממליצים לפי תלונתה העיקרית של החולה: וסת לא סדירה, שיעור, הפרעות פוריות או השמנה.
נעשה ניתוח השוואתי סטטיסטי בין התשובות של הרופאים על פי השתייכותם המקצועית.
58% מהנבדקים ענו על השאלון: 63% מהגניקולוגים ו-58% מהאנדוקרינולוגים.
בנושא הבדיקות הראשוניות לבירור המקרה, רופאים משני התחומים בחרו בדיקות LH FSH, רמת טסטוסטרון, פרולקטין ו- SHBG בשכיחות דומה וגבוהה מאד. ההבדלים המשמעותיים בין שתי הקבוצות היו בנושאים הבאים:
   אולטראסאונד של השחלות נבחר ע"י 91% מהגניקולוגים ורק 44% מהאנדוקרינולוגים.
   הערכה מטבולית הכוללת רמות הסוכר והשומנים בדם התבקשה בשכיחות גבוהה יותר בקרב האנדוקרינולוגים
בנושא הקריטריונים האבחנתיים נמצאו ההבדלים הבאים:
   אנדוקרינולוגים התייחסו לאנדרוגניזציה (81%) ולהפרעות בסדירות הוסת (70%) כקריטריונים אבחנתיים מרכזיים, בעוד שבקרב הגניקולוגים רק 59% התייחסו לאנדרוגניזציה ו-47% להפרעות בסדירות הוסת בקריטריונים הכרחיים.
   61% מהגניקולוגים לעומת 14% בלבד מהאנדוקרינולוגים דרשו הדגמה של מבנה ציסטי של השחלות בסונאר לצורך אבחון.  כמחצית המגניקולוגים התייחסו ליחס מוגבר LH  ל-FSH  כמרכיב חיוני באבחנה- כפליים ממספר האנדוקרינולוגים.
בנושא בחירת הטיפול:
• כאשר התלונה המרכזית היתה הפרעות בסדירות הוסת- רופאים משתי ההתמחויות המליצו על דיאטה ופעילות גופנית כטיפול ראשוני. גלולה למניעת הריון נבחרה בשכיחות דומה ע"י רופאים משתי הקבוצות כקו טיפולי שני. אנדוקרינולוגים נטו יותר להמליץ על METFORMIN כטיפול תרופתי נוסף, בעוד שהגניקולוגים בחרו ב- CYPROTERONE acetate בשילוב עם הגלולה.
• הבחירה בטיפול לשיעור יתר היתה דומה בשתי קבוצות הרופאים וכללה דיאטה, פעילות גופנית וטיפול בגלולה משולבת עם CYPROTERONE acetate.
• דיאטה ופעילות גופנית נבחרו ע"י שתי הקבוצות גם כטיפול ראשוני בהפרעות פוריות. הטיפול התרופתי שנבחר למטרה זו ע"י האנדוקרינולוגים היה METFORMIN בעוד שהגניקולוגים העדיפו CLOMIPHENE.
• כטיפול בהשמנה, פרט לדיאטה ופעילות גופנית, בחרו האנדוקרינולוגים (74%) יותר מהגניקולוגים (45%) ב- METFORMIN. האנדוקרינולוגים גם נטו יותר להשתמש בתרופות להפחתה במשקל.
הערות: הקושי באבחון ה-PCOS נובע ממהטרוגניות של ההסתמנות הקלינית וכן מהשינויים שחלים במשך השנים הן בתלונות המטופלות והן בממצאים הגופניים והמעבדתיים. הקריטריונים האבחנתיים ל-PCOS ע"פ המלצות ה ה-NIH מ-1990 כללו: חוסר ביוץ כרוני, עדות קלינית ו/או מעבדתית להיפראנדרוגניזם והיעדר סיבה אחרת למצב זה. ב-2003 נעשתה רויזיה על קריטריונים אלה ומראה פוליציסטי של השחלות בסונאר חזר להיות קריטריון אבחנתי- אם כי לא הכרחי (1). לאחרונה פורסמה סקירה מקיפה על התסמונת ב-New England Journal of Medicine (23).
המחקר שהוצג מלמד כי רק מיעוט מהרופאים שנשאלו מתייחס להמלצות אלה כלשונן. ההבדלים המשמעותיים בין האנדוקרינולוגים והגניקולוגים בעיבוד, באבחנה ובטיפול בנשים מלמדים כי התהליך שתעבור אשה ספציפית תלוי מאד בהשתייכותו המקצועית של הרופא אליו פנתה.