SEVERELY SUPPRESSED BONE TURNOVER: A POTENTIAL COMPLICATION OF ALENDRONATE THERAPY

השימוש בתרופות ממשפחת הביספוספונאטים רווח בשנים האחרונות הן לטפול באוסטיאופורוזיס והן למניעתה. תכשירים אלה יעילים למניעת אבוד עצם ולהקטנת הסיכון לשברים הודות לפעולתם להאט את קצב שחלוף העצם. משך הטפול האופטימאלי בתרופות אלו איננו מוגדר. הועלו חששות תיאורטיים כי דיכוי מופרז של תהליכי השחלוף לאורך זמן עקב הטפול התרופתי עלול לפגוע באיכות העצם, אך לא הייתה לכך כל תמיכה קלינית. לאחרונה דווח על מקרי אוסטיאונקרוזיס של עצם הלסת בעקבות מתן ביספוספונאטים: מרביתם בחולים עם מחלות ממאירות שקיבלו טפול לווריד, ומיעוטם לאחר טפול פומי באוסטיאופורוזיס.
במאמר זה מדווח על 9 חולי אוסטיאופורוזיס (8 נשים וגבר) שסבלו משברים שלא בעמוד השדרה תוך טפול באלנדרונאט פומי במינונים המקובלים במשך 1-8 שנים. השברים אירעו ללא חבלה משמעותית, ובאתרי שלד עשירים בעצם קורטיקאלית. שלוש נשים טופלו בנוסף באסטרוגן, שתי נשים טופלו בגלוקוקורטיקואידים, ואישה אחת נטלה ויטמין D במינון פרמקולוגי עקב היפופרתירואידיזם.
ב-6 חולים היה איחור באיחוי השבר או אף חוסר איחוי.
  המאפיין המעבדתי המשותף לכולם היה רמת אוסטיאוקלצין בסרום נמוכה מהתקין או בגבול התחתון של התחום הנורמאלי , וכן רמת מצליבי קולגן תקינה או תקינה-נמוכה בשתן.
בביופסיות עצם נמצא לרובם דיכוי תהליכי בניית העצם והפחתה בשטח פני העצם המצופים באוסטיאובלסטים. הפחתה במדדי ספיגת העצם נמצאה ב- 8 חולים, והפחתה ביצירת המצע החלבוני של העצם נמצאה בכולם.
לאחר הביופסיה הופסק הטפול באלנדרונאט: במחצית מהחולים השבר הלך ונרפא, ובמחציתם לא הושג איחוי במהלך 8-12 חדשים לאחר הפסקת התרופה.

Odvina CV, Zerwekh JE, Rao DS, Maalouf N, Gottschalk FA, Pak CY.
Clin Endocrinol Metab. 2004 Dec 14; [Epub ahead of print]
  Odvina et al. doi: 10.1210/jc.2004-0952
http://jcem.endojournals.org/cgi/rapidpdf/jc.2004-0952v1