יתר-פעילות תקב"ת:
יש הטוענים שטיפול ביתר-פעילות תקב"ת ימנע הופעה של פרפור פרוזדורים,
שברים אוסטיופורוטיים וסיבוכים אחרים של תירוטוקסיקוזיס. נמצאה עבודה
אחת אשר הראתה שקיים סיכון גבוה יותר להופעת פרפור פרוזדורים ביתר-
פעילות תקב"ת בהשוואה לבריאים. העבודה היחידה אשר בדקה תמותה
בקבוצת חולים אלו לא לקחה בחשבון תחלואה נלווית, ולכן לא ניתן לקבוע על
פי הנתונים שהובאו שפרפור פרוזדורים במצבים של יתר-תריסיות תקב"ת אכן
גורמת לתמותת יתר.
אוסטיופורוזיס ושברים:
רוב העבודות אשר בדקו הקשר בין יתר תריסיות לאוסטיופורוזיס בדקו נשים
אשר קיבלו טיפול תרופתי ב- Thyroxine, סבלו ממלחת 'Graves או מזפק
קשרי ולא הבדילו בין מצבים של יתר-פעילות תקב"ת ליתר-פעילות קליני ועל
כן אינם תורמים להבהרת הסוגייה.
יתר תריסיות עם סיבוכים והתקדמות ליתר תריסיות:
לא נמצא נתונים אשר איפשרו קישור בין יתר-פעילות תקב"ת להופעה מאוחרת
של סיבוכים מיתר תריסיות.  ההתקדמות מיתר תריסיות תקב"ת ליתר-פעילות
קליני אמנם הוכחה היטיב אצל חולים עם מחלה ידועה של בלוטת התריס (זפק
או קשר) אבל לא נמצאו נתונים דומים לגבי אנשים אשר אין להם ביטוי כלשהו
של מחלה של בלוטת התריס. בעבודת meta-analysis אחת, אשר התבססה
על שלש עבודות בלבד עם מעט נתונים נמצא סיכון שכל שנה 1.5% מקבוצת
הנשים יתר-פעילות תקב"ת פיתחו יתר פעילות קלינית. תופעה זו לא נצפתה
אצל גברים. כמו כן לא נמצאו עדויות הקושרות בין יתר-פעילות תקב"ת
לסיבוכים כלשהם כולל סיבוכים לבביים.
יעילות הטיפול ביתר-פעילות תקב"ת:
מחבר המאמר לא מצא שום עבודות מבוקרות המוכיחות היעילות לטיפול ביתר
תריסיות תקב"ת.

תת-פעילות תקב"ת:
ישנן ראיות מבוססות היטיב מעבודות אורכיות המראות שתת-פעילות תקב"ת
הינה גורם סיכון להופעה של תת-פעילות של בלוטת התריס. הסיכון לפתח
תת-פעילות של בלוטת התריס תוך 20 שנה אצל אישה בת 50 עם TSH של 9
mU/L, עם TSH של 6 mU/L ו-antithyroid antibodies חיוביים, ועם TSH
תקין ללא נוגדנים היה 71%, 57% ו-4% בהתאמה.
נמצאו עדויות סותרות לשאלה האם ישנה הארעות גבוהה יותר של סימפטומים
אצל אנשים עם תת-פעילות תקב"ת מאשר באוכלוסיה הבריאה. כמו כן נמצאו
עדויות סותרות הקושרות בין היפרליפידמיה ואתרוסקלרוזיס לבין תת-פעילות
תקב"ת.
יעילות הטיפול בתת-פעילות תקב"ת:
  נמצאו ונסקרו בהרחבה שמונה randomized עבודות אשר התייחסו לשאלה
האם טיפול ב- Thyroxine בחולים עם תת-פעילות תקב"ת משפר את  מצב
החולה. למעט עבודה אחת כל המחקרים אינם טובים מבחינה מתדולגית ועל
כן קשה להסיק מסקנות חד משמעיות בדבר יעילות הטיפול ב- Thyroxine
במצב של תת-פעילות תקב"ת. המחבר מציין שקיימים גם מחקרי תצפית רבים
אשר ניסו לענות על שאלה זו, אך תרומתן של אלה מוגבלת מאד בשל שיטות
מחקר לקויות.
סיבוכים כתוצאה מטיפול ב- Thyroxine:
הסיבוכים המוכרים של טיפול ב-Thyroxine הנם עצבנות יתר, דפיקות לב,
פרפור פרוזדורים והחמרה של תעוקת לב. סוגיית הסיבוכים של הטיפול לא
נבדקה באופן שיטתי בעבודות אשר תוארו לעיל. בעבודות אלו כ10% מן
המטופלים עזבו המחקר בשל תופעות לוואי של הטיפול. ישנן ראיות מהספרות
אשר הראו ש TSH מדוכא בכ-25% מהחולים המטופלים ב-thyroxine בשל
תת-פעילות קלינית של בלוטת התריס. מנתוני Framingham ניתן להסיק
שהסיכון לפרפור פרוזדורים אצל מטופלים להם TSH מדוכא כתוצאה מטיפול
הוא 1:114. לא נמצאה ירידה בצפיפות העצם או עודף שברים של צוואר הירך
בקבוצת החולים המטופלים עם Thyroxine ולהם TSH מדוכא.  סוגייה נוספת
שמועלית על ידי המחבר היא שב-  14% עד 87% מן המקרים שאובחנו עם
הפרעות תקב"ת על סמך בדיקה ראשונית, הבדיקה החוזרת נמצאת תקינה.

סיכום:
ישנן עדויות מבוססות שסקירה של האוכלוסייה הכללית תוכל לגלות חולים עם
הפרעות תקב"ת. כמו כן ישנן ראיות מוצקות ש TSH מדוכא מהווה גורם סיכון
להופעת פרפור פרוזדורים, אך חסרות עבודות שמוכיחות שטיפול מוקדם
ביתר-תריסיות יכול למנוע הופעת פרפור הפרוזדורים.
TSH מעל הנורמה מהווה גורם סיכון להופעה של תת-פעילות קלינית של
בלוטת בלוטת התריס, וטיפול מוקדם יכול למנוע הופעת המחלה. ישנן מספר
שאלות חשובות שלא ניתן להן מענה: (1) ללא סקירה מוקדמת כמה זמן יחלוף
עד גילוי תת-פעילות קלינית? (2) מה מידת תחלואה שעלולה להגרם כתוצאה
מתת-פעילות לא מזוהה של בלוטת התריס? (3) מה הם הסכנות בטיפול
מוקדם לאותה קבוצת אנשים אשר לא תפתח תת-פעילות של בלוטת התריס?
עיקר התנגדותו של המחבר להמלצה על סקירה מוקדמת להפרעות תת-
קליניות של בלוטת התריס היא העדר ראיות משכנעות שטיפול מוקדם אכן יכול
למנוע הופעת סיבוכים מאוחרים.

על בסיס סקירה זו ה- United States Preventive Task Force (USPTF)
הגיע למסקנה שלא ניתן לקבוע בצורה חד-משמעית את האיזון בין התרומה
לנזק האפשרי הטמון בביצוע בדיקת סקירה של TSH באופן שיגרתי.

הערות:
ברצוני להסב את תשומת הלב לתחום שאינו מופיע במאמר. הוצאו מסקירת
הספרות נשים בהריון, וחולים אשר הרופא המטפל חשד שיש להם תת-פעילות
של בלוטת התריס. משום כך תוצאות העבודה אינן מתיחסות לאוכלוסיות אלו
אשר דורשות התיחסות נפרדת. תוצאות העבודה משכנעות לדעתי שמוקדם
עדיין להמליץ על בדיקת TSH כבדיקת סקר מוקדם לקהל הרחב. יש בהחלט
מקום לביצוע מחקר קליני מכוון לשאלה החשובה: האם טיפול מוקדם
בהפרעות תקב"ת יכול למנוע סיבוכים לטווח רחוק.

המלצות איגודים אחרים:

1. Ladenson PW, Singer PA, Ain KB, Bagchi N, Bigos ST,
Levy EG, et al. American Thyroid Association guidelines for
detection of thyroid dysfunction. Arch Intern Med. 2000;160:1573-
5. [http://archinte.ama-assn.org/cgi/content/abstract/160/11/1573]
2. Canadian Task Force on the Periodic Health Examination.
Canadian Guide to Clinical Preventive Health Care. Ottawa:
Canada Communication Group; 1994:611-8.
3. Clinical guideline, part 1. Screening for thyroid disease.
American College of Physicians. Ann Intern Med. 1998;129:141-3.
[http://www.annals.org/cgi/content/full/129/2/141]
4. AACE Thyroid Task Force. American Association of Clinical
Endocrinologists medical guidelines for clinical practice for the
evaluation and treatment of hyperthyroidism and hypothyroidism.
Endocr Prac. 2002;8:457-69.
[http://www.aace.com/clin/guidelines/hypo_hyper.pdf]
5. American College of Obstetricians and Gynecologists.
Thyroid Disease in Pregnancy. Technical Bulletin no. 37.
Washington, DC: American Coll of Obstetricians and
Gynecologists; 2002.
6. American Academy of Family Physicians. Summary of
Policy Recommendations for Periodic Health Examinations.
Reprint no. 510. Leawood, KS: American Academy of Family
Physicians; 2002.