ההשפעה האנבולית של גירוי מכני לעצם הוכחה בחיות: נמצא שחשיפה
לויברציות במשרעת נמוכה (<0.3g) , בתדירות גבוהה יחסית: (20-90 Hz), 
לפרקי זמן  קצרים  (<30 min) מעלה את רוחב לוחיות העצם ואת מספרן,
ומשפרת את התכונות המכניות של העצם. במחקר זה נבדקה האפשרות ליישם
שיטה זו למניעת איבוד עצם בנשים לאחר המנופאוזה.

שיטות ומשתתפות
  במחקר: מחקר פרוספקטיבי, אקראי, כפול-סמיות ומבוקר-פלצבו; 70 נשים, 3-8
שנים לאחר המנופאוזה, טופלו במשך שנה , 10 דקות פעמיים ביום (בהפרש של
10 שעות לפחות), בעמידה על מכשיר: מחציתן עמדו על מכשיר מפיק ויברציות
במשרעת 2.0m/s2 , ובתדירות של 30Hz , ומחציתן עמדו על מכשיר פלצבו
שהפיק צליל זהה בעת הפעלתו. כל משתתפת קיבלה מכשיר לביתה. צפיפות
העצם נבדקה בשיטת DXA בעמוד השדרה, ירך ואמה בזמנים 0,3,6, ו-12
חדשים. ההיענות נוטרה ותועדה מעל ידי המכשיר. נבדקו סמנים ביוכימיים של
משק העצם.
המכשיר: משטח הנתמך בקפיצים, עם הנעה אלקטרו מגנטית, מסוגל לגרום
ויברציות בתדר הרצוי לגפיים התחתונות ועמוד השדרה. מגבלה: המכשיר יעיל
בטווח משקל 45-84 ק"ג.

תוצאות: 
56 נשים השלימו את המחקר. לא נצפו תופעות לוואי משמעותיות בקבוצת
הטפול הפעיל. ההיענות הייתה דומה בשתי הקבוצות: 1%-95% . היענות של
למעלה מ-60% הושגה ב-72% מהמשתתפות. נצפה קשר בין מידת ההיענות
לבין מידת השינוי בצפיפות העצם  הן בעמוד השדרה והן בצוואר הירך (הקשר
נמצא משמעותי רק בעמוד השדרה).
הטפול היה יעיל במניעת אבוד עצם בעמוד השדרה בנשים ששקלו פחות מ- 65
ק"ג, בעוד שנשים במשקל גבוה מ- 65 לא סבלו מאבוד משמעותי של עצם בשתי
קבוצות הטפול.
בנשים שהיו ברבעון העליון של ההיענות נצפה אבוד עצם בקבוצת הפלצבו של
0.04%   בצוואר הירך , ו- 1.6% בחוליות, ואלו בקבוצת הטפול הפעיל צפיפות
העצם עלתה ב- 2.17% בצוואר הירך, וירדה ב-0.1% בלבד בעמוד השדרה. לא
נצפו הבדלים בין שתי הקבוצות בצפיפות האמה.
הפרשת הידרוקסיפרולין לשתן פחתה בקבוצת הפלצבו במידה רבה יותר מאשר
בקבוצת הטפול הפעיל,  לא נצפה שינוי משמעותי ברמת הפוספטאזה הבסיסית
הגרמית, אוסטאוקלצין ופרתהורמון. 

 מסקנות:
  ניתן להשפיע על תהליך אבוד העצם לאחר המנופאוזה באמצעים פיזיקאליים, 
בלתי פולשניים ובטוחים.