להורמון גדילה תפקיד במטבוליזם של פחמימות ושומנים. ההשפעה הכרונית
של עודף בהורמון גדילה ((GH הינה נוגדת אינסולין. עבודה זו מנסה לברר את
המנגנון המולקולרי שאחראי לתנגודת לאינסולין המושרית על ידי הורמון
גדילה. חוסר בהורמון גדילה מגביר התגובתיות לאינסולין, ועודף כרוני של
ההורמון (באקרומגליה) גורם להחמרה בתנגודת לאינסולין, מעלה רמת הסוכר
למרות הפרשת אינסולין מוגברת, מקטין כניסת סוכר לשריר, מעלה ייצור סוכר
בכבד, ומגביר ליפוליזה.
בעבודה זו ד"ר יקר וחבריה מקבוצתו של ד"ר LeRoith, ובשתוף עם ד"ר  
Kopchick השתמשו בעכברים טרנסגניים חסרים ב-IGF-I בכבד (LID).
לעכברים אלה רמות נמוכות של IGF-I בפלסמה ולכן הם מפרישים רמות
גבוהות של GH בתגובה (1). עכברים אלה הציגו תנגודת לאינסולין בשריר
והפרשת אינסולין מוגברת. מתן IGF-I לעכברים אלה דכא הפרשת GH
ואינסולין, ושפר רגישותם לאינסולין. גם דיכוי הפרשת GH על ידי מתן
אנטגוניסט לרצפטור ל- GH Releasing Hormone, שפר הרגישות
לאינסולין.
כעת יקר וחבריה (2) הכליאו עכברים אלה (LID) עם עכברים טרנסגניים
המבטאים GH Antagonist  (GHa) כדי לנטרל את רמות ה-GH  הגבוהות
בעכברי ה-LID. עכברי ה-  GHa נוצרו ע"י השראת מוטציה במולקולת ה-GH
ובכך מניעת דימריזציה נכונה של הרצפטור ל-GH וחסימת פעילות ההורמון
בתא המטרה. עכברי ה- GHa הינם גמדים ובעלי רמות ירודות של IGF-I. 
ביטויו של ה- GHa בעכברי ה-LID (LID +GHa) גרם לירידה נוספת ברמת 
IGF-I בעכברי ההכלאה המשותפת, וירידה במשקל גופם במקביל להכפלה
של מסת השומן בגופם, והגברה דרמטית ברמת ה-Leptin. במקביל נצפתה
ירידה נכרת ברמת הסוכר, וברמות האינסולין בעכברי ה- GHaובעכברי
ההכלאה הכפולה, וכן חל שפור משמעותי ברגישות לאינסולין בשריר ובשומן,
והקטנת ייצור הסוכר בכבד. PPAR? בעכברי ה-LID דוכא בכבד, אך נטרול
האפקט של GH בעכברי ה- GHa וה- LID +GHa החזיר את ביטוי ה-
PPAR? בכבד לקדמותו. 

התגובה של אינסולין לעודף הפרשה שלGH  קשה להבנה, כיון שהיא מלווה
בשינוי מקביל ברמת IGF-I. בעבודה עם עכברי ה-LID (1) עודף ה-GH  היה
מלווה בתנגודת לאינסולין בשריר. במודל זה לא ברור עם התנגודת לאינסולין
נובעת מהגברת ה-GH או מירידה ב-IGF-I. כעת בהכלאת ה- LID +GHa
ודיכוי רמות GH (2) בשעה ש-IGF-I  ממשיך להיות מדוכא, שופרה התגובה
לאינסולין בשריר, בכבד ובשומן. תוצאות אלה לפיכך תומכות בכך שה-,GH 
יותר מהעלייה ב-IGF-I אחראי להתפתחות התנגודת לאינסולין, למשל בחולי
אקרומגליה.