Differential Effects of Local versus Systemic Angiotensin II
in the Regulation of Leptin Release from Adipocytes

Lisa A. Cassis, Victoria L. English, Kalyani Bharadway and Carine M. Boustany
Division of Pharmaceutical Sciences, College of Pharmacy,
University of Kentucky, Lexington, Kentucky
Endocrinology Vol 1445, 1; 169-174

http://endo.endojournals.org/cgi/content/abstract/145/1/169

תא השומן, אדיפוציט הינו תא פעיל ביותר, המשחרר מספר רב של פקטורים אנדוקריניים.
האדיפוציט מסנטז ומפריש אנגיוטנסינוגן, פרקורסור ידוע של אנגיוטנסין II ומרכיבים אחרים
של מערכת רנין-אנגיוטנסין. קיימת מחשבה ששיבוש ביצירה של חלק ממרכיבים אלה יכול לגרום להפרעות מטבוליות,
כולל השמנה יתר, סוכרת ויתר לחץ דם. כמו כן ניסיונות שנעשו בעכברים טרנסגניים המבטאים ביתר את הגן לאנגיטנסינוגן,
תמכו ברעיון שהפרשת אנגיוטנסינוגן מתא השומן ל בדם הפריפרי יכול לגרום לעליה בריכוזו בזרם הדם וכך לווסת את לחץ הדם.
מחקרים קודמים הראו שמתן אנגיטנסין II לתאי שומן בתרבית גורם לעליה בביטוי הגן ללפטין ולהפרשתו בצורה מוגברת
ומצביע על קשר בין אנגיוטנסין ולפטין.לעומת זאת הזרקת אנגיוטנסין לחולדות מורידה את כמות רקמת השומן
וגם את רמות הלפטין בדם. תוצאות אלה מראות שיש הבדל בוויסות  שחרור לפטין מאדיפוציטים בהשפעת אנגיוטנסין II
מזרם הדם לעומת אנגיוטנסין II ביצירה מקומית.

המטרה בעבודה הייתה לקבוע את התפקיד של אנגיוטנסין II ביצירה מקומית ובזרם הדם על וויסות שחרור לפטין מאדיפוציטים.
על מנת לקבוע את תפקידו של אנגיוטנסין ביצירה מקומית ,החוקרים בדקו ריכוזו של לפטין ואנגיטנסין המשתחרר מאדיפוציטים
של חולדות בקורת וחולדות שטופלו בקפטופריל. על מנת לקבוע את ההשפעה הישירה של אנגיטנסין , אדיפוציטים טופלו
באנגיטנסין II ונבדק שחרור של לפטין . כדי לחקות הפרעה מטבולית בגלל עליה ברמות אנגיוטנסין בדם, החולדות קבלו אנפוזיה 
עם אנגיוטנסין ונבדקו רמות לפטין בפלסמה ושחרור לפטין עיי תאי השומן.נבדק גם התפקיד של מערכת העצבים הסימפטתית
בוויסות ריכוז לפטין בפלסמה עיי אנגיוטנסין II.

ריכוזו של לפטין בפלסמה ירד בצורה משמעותית בחולדות שטופלו בקפטופריל (מעכב ACE) ובחולדות שטופלו בלוסרטן
(מעכב של רצפטור של אנגיוטנסין II). טיפול בקפטופריל גרם גם לירידה בשחרור של אנגיוטנסין  ושחרור של לפטין
מתאיי שומן שהוכנו מחולדות אלה.  לעומת זאת טיפול של אדיפוציטים בתרבית באנגיוטנסין II גרם לעליה
בשחרור של לפטין וגם לעליה בmRNA שלו.
מתן אנגיוטנסין בצורה של אנפוזיה לחולדות גרם לירידה בריכוז הלפטין בפלסמה וגם לירידה של שחרורו
מהאדיפוציטים שהוכנו מחולדות אלה.
מתן אנגיוטנסין באנפוזיה לחולדות גרם לעליה בלחץ הדם שלהן לאחר טיפול של 7 ימים וגם לירידה של ריכוז ה-לפטין.
ביום האחרון חלק מהחולדות טופלו במעכב של מערכת הסמפטתית (AMPT). מעכב זה מונע סינטזה של נאורואפונפרין.
עכוב זה גרם לעליה בריכוז הלפטין ובמשך הזמן בוטל ההבדל בין רמות הלפטין בחולדות שקיבלו אנפוזיה באנגיוטנסין
לעומת חולדות הבקורת.
עיכוב סינטזה ושחרור של אנגיוטנסין מאדיפוציטים גורמת לירידה בשחרור לפטין בזמן שמתן אנגיטנסין חיצוני לתרבית תאים
מעלה את השחרור של לפטין. המסקנה היא שיצירה אנדוגנית של אנגיוטנסין גורמת להגברת שחרור לפטין מאדיפוציטים.
חסימה של מערכת העצבית הסמפטתית מבטלת את הירידה ביצירה של לפטין כתוצאה ממתן אנגיטנסין .
באופן רגיל אנגיוטנסין אנדוגני מזרז יצירת לפטין אך במצב של עליה ברמות סיסטמיות של אנגיוטנסין ,ההשפעה השולטת הינה
ירידה ביצירה של לפטין עיי זירוז מערכת הסמפטתית עיי אנגיוטנסין( מנגנון התורם לבקרה של לחץ הדם).

העלאה ממושכת ברמות אנגיוטנסין סיסטמי גורם לרגולציה שלילית של לפטין ןזה מבטל את ההשפעה של זירוז בשחרור הלפטין
עיי יצירה מקומית של אנגיוטנסין בתאי השומן. תוצאות אלה עדיין לא מראות קשר ישיר בין מערכת רנין אנגיוטנסין ,
ויסות לחץ דם ואדיפוציטים.

מאת
ד"ר רונה לימור
מנהלת מעבדה אנדוקרינית
מרכז רפואי תל אביב