מחברי המאמר מתארים שני חולים שעברו כריתה של בלוטת המגן כטיפול ב-
(Amiodarone-Induced Thyrotoxicosis (AIT ובהמשך סוקרים את
הספרות בנושא זה.
החולה הראשון המתואר במאמר הוא גבר בן 55 עם dilated
cardiomyopathy, מועמד להשתלת לב. החולה טופל ב- amiodarone בשל
פרפור פרוזדורים התקפי. פיתח יתר תריסיות ללא תגובה ל-PTU ול-
prednisone 40 mg/d- טיפול אותו קיבל במשך 8 שבועות.
החולה השניה היא אשה בת 36 –גם היא מועמדת להשתלת לב על רקע
dilated cardiomypathy. החולה טופלה בamiodarone על רקע הפרעות
קצב שהגיבו רק לטיפול זה.
2 החולים עברו ניתוח לכריתת בלוטת המגן ללא סיבוכים.
המאמר סוקר 31 חולים עם AIT שטופלו באופן דומה ופורסמו ב-8 עבודות:
היחס גברים לנשים הוא 1:3. משך הטיפול בתרופה לפני הופעת הסימפטומים
שיכולים להתאים ליתר תריסיות היה בין חודשיים ל-55 חודשים כאשר לעתים
היה פיגור ניכר בין הופעת הסימפטומים לביצוע האבחנה. הסימפטום השכיח
היה קוצר נשימה והממצא השכיח היה הפרעות קצב ובעיקר פרפור פרוזדורים.
80% מהחולים הוגדרו על ידי המחברים כסובלים מ- AIT-type 2. באופן
מפתיע- רק 55% מהחולים (17 חולים) טופלו תרופתית ללא הצלחה לפני
הניתוח. בשאר החולים הניתוח היה טיפול הבחירה מיד עם האבחנה. בחולים
שטופלו תרופתית היו ניסיונות טיפוליים בתרופות שונות: PTU במינונים של
עד 1200 מ"ג ביום, סטרואידים, חוסמי ביתא, יוד רדיואקטיבי, potassium
perchlorateושילובים של תכשירים שונים.
הסיבות שהביאו להחלטה לבחור בניתוח כטיפול ראשוני ב-14 חולים היו
סימפטומים קשים של יתר תריסיות או חולים שמצבם הלבבי לא אפשר
הפסקת amiodarone. ב-15 חולים היה ניסיון להפסיק את ה- amiodarone.
ב-3 מהם ניסיון זה לא צלח בשל הופעה של אריתמיות קשות. ב-12 החולים
האחרים, אמנם לא הופיעו הפרעות קצב קשות אך ההסתמנות של יתר
התריסיות היתה חמורה.
כל החולים עברו כריתה שלמה או תת-שלמה של בלוטת המגן בהרדמה
כללית.
בכל החולים היה שיפור דרמטי במצבם לאחר הניתוח.  לא היתה תמותה
סביב הניתוח. חולה אחד מת 4 חודשים לאחר הניתוח בשל הפרעת קצב
חדרית תחת טיפול ב- amiodarone. ב-3 חולים הופיעה ירידה חולפת ברמת
הסידן בדם לאחר הניתוח.
המחברים מסכמים כי ניתוח צריך להיחשב אופציה טיפולית בטוחה ויעילה
בחולים אשר מצבם מחייב המשך הטיפול ב- amiodarone ו/או חולים עם
הסתמנות קשה של יתר תריסיות עמידה לטיפול תרופתי.
הערות: 
העבודה הגדולה ביותר שנכתבה בעניין זה ע"י מרכז רפואי אחד פורסמה ב- "
World journal of Surgery"  ב-1998 ע"י קבוצה בלגית (1). במאמר
מתוארים 15 חולים שנותחו במהלך 6 שנים (1991-1997). עבודה זאת
מביאה גם תיאור של הממצאים הפתולוגיים בבלוטת המגן. בכל המקרים
הודגמה רקמה נוקשה, אפורה, עם כלי דם מועטים. באופן מיקרוסקופי הודגמו
ריבוי של רקמת חיבור עם הרס המבנה הזקיקי הרגיל , אטרופיה של האפיתל,
איזורים של הסננה לימפוציטרית. בחלק מהמקרים מתוארת הפתולוגיה כדומה
לזו שב- subacute thyroiditis. נקודות אלה חשובות כי הניתוחים מתוארים
כקלים מבחינה טכנית בשל הפיברוזיס הנרחב ומיעוט הדימום.
זהו חיזוק נוסף למסקנה שניתוח צריך להישקל במקרים מסוימים של AIT .
הימנעות מניתוח עלולה לעתים להיות מסוכנת הרבה יותר מאשר הבחירה
המושכלת בטיפול הכירורגי.