Metformin versus ethinyl estradiol-cyproterone acetate in the treatment of nonobese women with polycystic ovary syndrome: a randomized study
Morin-Papunen L, Vauhkonen I, Koivunen R, Ruokonen A, Martikainen H, Tapanainen JS.

J Clin Endocrinol Metab. 2003 Jan;88(1):148-56

http://jcem.endojournals.org/cgi/content/full/88/1/148

תכשירים מרגשי אינסולין כדוגמת מטפורמין נמצאים בשימוש מתרחב בנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות. אולם, מרב המחקרים התבצעו במטופלות שמנות. במחקרים הללו נמצאה עדות לכך שהשימוש בתכשירים מרגשי אינסולין משפר את תכיפות הביוץ הספונטני והמושרה ע"י כלומיפן ציטרט (במקרים עם תנגודת קודמת), הירסוטיזם ואף מוריד את שיעור התנגודת לאינסולין. עבודות מצומצמות בדקו את הקשר בנשים רזות עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות וטיפול בתכשירים מרגשי אינסולין (אולי בשל השכיחות הירודה ואולי בשל העדר תנגודת לאינסולין?). אני נוהג לטפל בביגונידינים רק בנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות ותנגודת לאינסולין (על פי GCT). אולם עד כה, אף לא מטופלת אחת, ללא שמנה ( > BMI25 ק"ג/מ2) נמצאה בעלת תנגודת לאינסולין.
בעבודה זו בדקו Morin-Papunen וחב', אקראית 17 מטופלות לא שמנות ( > BMI25 ק"ג/מ2) עם תסמונת השחלות הפוליצסטיות. האבחנה בוצעה בעזרת על-שמע לדני. הנשים טופלו במטפורמין 500 מ"ג פעמיים ביום ל 3 חודשים, ובהמשך 1000 מ"ג פעמיים ביום ל 3 חודשים נוספים, או גלולות למניעת הריון המשלבות 35 מיקרוגרם של אתיניל אסטרדיול ו 2 מ"ג של ציפרוטרון אצטט (דיאנה).
לאחר 3 חודשי טיפול מסת הגוף (BMI) ירדה משמעותית סטטיסטית, וחלקית לאחר 6 חודשי טיפול בקבוצת המטפורמין, כמו כן היחס היקף בטן להיקף ירך. מסת הגוף גדלה בקבוצת הנשים שטופלה בגלולות, ללא שינוי ביחס היקף בטן להיקף ירך.
שיעור היתר לאחר 6 חודשי טיפול ירד בקבוצת הנשים שטופלה בגלולות בהשוואה להעדר שינוי בקבוצת המטופלות במטפורמין. נפח השחלות הממוצע ירד משמעותית סטטיסטית בקבוצת הנשים שטופלה בגלולות, אולם שינוי זה לא נצפה בקבוצת המטופלות במטפורמין.
בשתי הקבוצות לא נצפה שינוי בשטח תחת עקומת הגלוקוז לאחר 6 חודשי טיפול. רמות אינסולין בצום, וכמו כן, הפרשת האינסולין המוקדמת ירדו משמעותית סטטיסטית בקבוצת המטפורמין. הפרשת האינסולין הכבדית בצום עלתה משמעותית סטטיסטית ורמת החלבון-C בשלב המוקדם נטתה לעלות בקבוצה זו. הפרשת האינסולין הכבדית לא השתנתה בקבוצת הנשים שטופלה בגלולות. חומצות השומן החופשיות נטו לרדת לאחר 6 חודשי טיפול בקבוצת המטפורמין בהשוואה לעליה משמעותית סטטיסטית בקבוצת המטופלות בגלולות.
בשתי הקבוצות הייתה ירידה משמעותית סטטיסטית ברמות האנדרוגנים בסירום: טסטוסטרון, אנדרוסטנדיון, ודיהידרואפיאנדוסטרון. כמו כן, ירדו משמעותית סטטיסטית מדד האנדרוגנים החופשיים (FAI). בקבוצת המטופלות בגלולות, היחס HDL/LDL ירד, בעוד רמות הטריגליצרדים בסירום עלו.
לסיכום, טיפול במטפורמין משפר את ההיפראינסולינמיה והיפראנדרוגינמיה בנשים לא שמנות עם תסמונת השחלות הפוליצסטיות. המחזור החודשי השתפר במידה זהה. טיפול בדיאנה משפר גם היפראנדרוגינמיה ללא שיפור משמעותי סטטיסטי ברגישות לאינסולין. הטיפול במטפורמין עשוי להיות יעיל בנשים הללו עם העדר ביוץ.

הערות:
למרות שהשילוב של אתיניל אסטרדיול וציפרוטרון אצטט יעיל כטיפול בהיפראנדרוגינמיה בנשים עם
תסמונת השחלות הפוליציסטיות, קרוב לודאי, כי הינו בעל השפעה שלילית על התנגודת לאינסולין. מאידך, מטפורמין, בשל יעילותו בהורדת התנגודת לאינסולין וההיפראנדרוגינמיה, הינו טיפול אטרקטיבי לנשים עם רזות כשמנות עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות ותנגודת לאינסולין.