המחקר עונה על שאלת המהלך
הטבעי של התפתחות סוכרת ממצב תקין דרך
מצבי הביניים השונים. תוצאות המחקר הינן מרכזיות לשם מניעת סכרת והגדרות
פנוטיפיות שונות לשם מחקר גנטי .
מעקב פרוספקטיבי פתוח שכלל העמסות גלוקוז שנעשו בהפרש של פחות מ-4
שנים, במשך למעלה מ-10 שנים . המעקב נערך באזור בולטימור והאוכלוסייה,
שכללה 815 נבדקים, הייתה בעיקר לבנה ממעמד הביניים (בניגוד למחקרים
אחרים
שכללו אוכלוסיות בסיכון כ- Pima Indians).
המסקנות מפורטות במאמר אך המסרים העיקריים הם:
1. באוכלוסייה יש יותר IGT מ –IFG וגם יותר מאשר השילוב בין IGT+IFG
2. סכרת מתפתחת ב-IFG = IGT ויותר בקבוצה המשולבת IGT+IFG
3. לכן מספרית, הקבוצה ממנהיבואו בעתיד רוב הסוכרתיים היא קבוצת
ה-IGT
4. קבוצת הנורמאלים יפתחו בעתיד פי 4 יותר IGT מ- IFG
5. יותר IFG יפתחו IGT מאשר IGT שיפתחו IFG
6. התקדמות באי סבילות לגלוקוז יכולה להיות הפיכה בכמחצית מהנבדקים.
7. הסכרת המתגלית באופן יזום על ידי העמסות גלוקוז היא בד"כ מאופיינת
על ידי ערכי העמסה מעל 200 מ"ג % ורמות צום נמוכות מ-110 מ"ג
% .
מכאן:
1. התפתחות סוכרת סוג 2 היא בדרך כלל עוברת בנתיב: מ - נורמלי דרך IGT
ל DM
(>200 מג% בהעמסה)
2. התפתחות סוכרת בנתיבים השונים: על פי הערכים בצום (הפחות שכיח במחקר)
ונתיב ההפרעה בערכים שלאחר ההעמסה, יתכן ומייצגים פנוטיפים
פטוגנטיים שונים להתפתחות סכרת .
3. הערכת הסיכון להתפתחות הפרעה מטבולית על פי הערכת גלוקוז בצום על
פי הרמות
המקובלות היום (ADA ) אינה רגישה דיה.
The Natural History of Progression From Normal
Glucose
Tolerance to Type 2 Diabetes in the Baltimore Longitudinal Study
of Aging
James B. Meigs, Denis C. Muller, David M. Nathan, Deidre R.
Blake, and Reubin Andres
Diabetes 52: 1475–1484, 2003
|
|
|
דף הבית 
