מאמר זה בוחן את השימוש בליגנדים של  PPAR-γ,  כגון רוזיגליטזון
(Avandia), בטיפול של גידולי היפופיזה. תרופות אלה נמצאות בשימוש
קליני בטיפול בסוכרת, אולם השפעתן האנטיפרוליפרטיביות
בקרצינומה של השד, הערמונית והקולון, במודליםin vitro  ובעכברים
דווחה לפני שנים מספר.

 Heany וחבריו בדקו תחילה האם PPAR-γ  מבוטא בגידולי היפופיזה.
נבדקו 39 גידולים, ביניהם 7 הפרישו הורמון גדילה, 4 הפרישו
פרולקטין, 19 הפרישו גונדוטרופינים ו-  9 היו  לא מפרישים. חלבון
הPPAR-γ  זוהה ב בכל הגידולים בריכוז  משתנה, אך גבוה יותר מזה
שנמצא בבלוטת היפופיזה תקינה .
 
בהמשך, נבדקה השפעת טיפול ברוזיגליטזון על פרמטרים של שגשוג
תאים, תוך שימוש  בתרביות  ראשוניות של גידולים היפופיזרים לא
מפרישים, ובשורות התאים GH3   (מפרישה הורמון גדילה
ופרולקטין), αT3 וLβT2 (מפרישות גונדוטרופינים). נמצא, שהטיפול 
גרם לעצירה בחלוקת התאים בשלב   G0-G1של מחזור התא,  ולירידה
במספר התאים שנכנסו לשלב S של סינטזת DNA . השפעה זו במחזור
התאי מתווכת, ככל הנראה, על ידי ירידה בזירחון של  Rb
(רטינובלסטומה) ובמקביל, ירידה בביטוי של  PCNA (Proliferating
Cell Nuclear Antigen) כפי שנמצא בניסוי Western blot. בעכברים
שפיתחו גידולים המפרישים פרולקטין, נרשמה ירידה ברמת ההורמון
בדם כתוצאה מהטיפול ברוזיגליטזון.

נוסף לכך, טיפול ברוזיגליטזון גרם לשפעול תהליכים של אפופטוזיס.
בתאי היפופיזה שנבדקו in vitro, חלה עליה ב- Bax הפרו-אפופטוטי,
וירידה ברמות Bcl-2 האנטי- אפופטוטי כתוצאה מהטיפול.

רוזיגליטזון  נמצא יעיל כאנטיפרוליפרטיבי גם בעבודות in vivo. תאי
GH3 ותאי LβT2   הוזרקו לתת עור של nude mice . לאחר כ- 3-4
שבועות, נמצא כי רוב העכברים שטופלו באינבו פיתחו גידולים גדולים
שהצריכו המתתם, לעומת העכברים שטופלו ברוזיגליטזון, בהם גם
הופיעו גידולים, אבל קטנים במידה ניכרת. בהתאם לסוג שורת התאים
הנזרק, נמדדו בעכברים המטופלים רמות של פרולקטין, הורמון גדילה
ו LH - נמוכות באופן משמעותי בהשוואה  לקבוצת הביקורת.

בניסוי אחר, עכברים קיבלו הזרקה תת עורית של תאי ?T3. עם
התפתחות הגידולים,  מחצית העכברים קבלו טיפול ברוזיגליטזון
והשאר באינבו. בשתי הקבוצות הגידולים המשיכו לגדול, אבל התהליך
היה  איטי בהרבה בקבוצת העכברים המטופלת.

לסיכום, עבודה זאת הדגימה ביטוי של PPAR-γ בגידולים היפופיזרים,
וכן שהפעלתו על ידי ליגנדים ספציפיים גורמת לעיכוב פרוליפרציה,
ירידה בהפרשה הורמונלית  והפעלה של תהליכים אפופטוטים בניסוים
בתרביות תאים ובחיות מעבדה.
  
לאור תוצאות מרשימות אלה, המחברים מציעים  שימוש בליגנדים של
-γ PPAR  כאופציה טיפולית בגידולים היפופיזרים לא מפרישים 
ובגידולים המפרישים הורמון גדילה או פרולקטין אשר אינם מגיבים
לטיפול המקובל.

הערת הסוקרת-  הן בניסויים in vitro והן בניסויים in vivo,
ריכוז/מינון רוזיגליטזון היה גבוה בהרבה מזה שבשימוש קליני היום.
פרט זה עלול להוות בעיה לגבי הליגנדים הזמינים היום, אבל יתכן 
שעם פיתוח של ליגנדים  פוטנטים יותר, קבוצה זאת של תרופות 
תהווה אלטרנטיבה חשובה בטיפול של גידולים של היפופיזה.