תינגודת לאינסולין בבני"א היא תופעה תלוית גיל. הזדקנות מלווה בעליית תנגודת
זו. מאמר זה דן בהיבטים פיזיולוגיים המלווים תופעה זו .  בניסוי in-vivo  נבדקו 2
קבוצות גברים הנבדלות בגיל בלבדSD ) : +227 לעומת +270 שנים . הערכת
התנגודת על ידי clamp studies הראתה כי עיקר התנגודת היא ב- glucose
uptake ולא כבדי (בהסתייגות עקב ניסוי בתנאים של רמות אינסולין מוגברות).
בתנאים אלו נמדד בשיטות NMR ספקטרוסקופיה של מימן  תכולת השומנים בתוך
תאי השריר (IMCL) ותכולת טריגליצרידים בכבד. עליה משמעותית של תכולת
שומנים נמצאה בשריר ( +45%) ובכבד (+225%) . לא נמצאה עליה בליפוליזה (
במדידות (glycerol turnover    העשויה הייתה להסביר תופעה זו. שימוש 
בטכניקת  NMR ספקטרוסקופיה של פחמן וזרחן אפשר הערכה של פעילות
מיטוכונדריאלית כאשר הראשון מהווה מדד לפעילות oxidative   (ייצור ATP ),
והאחרון מדד של הפוספורילציה. נמצא כי ישנה ירידה משמעותית של כ -40%
במדדים אלו בזקנים. הירידה נובעת מירידה כמותית או תפקודית של
המיטוכונדריות .
החוקרים קושרים שתי תופעות אלו, כלומר הירידה בפעילות ה -oxidative של
המיטוכונדריות בשריר, להצטברות טריגליצרידים התוך תאי לעליה בתנגודת
לאינסולין.
שתי השערות מתוך הנתונים:
1)ירידה בתפקוד המיטוכונדרית עשוי להיות מרכזי לתהליך ההזדקנות (כולל
היבטים מוחיים) .
2)ירידה בתפקוד המיטוכונדריות עשוי להיות תהליך משותף למצבי תנגודת
לאינסולין אחרים כהשמנה וסוכרת, דרך הצטברות שומנים תוך תאיים. תאוריה
הצוברת תמיכה לאחרונה והמדגישה את מרכזיות הצטברות שומנים תוך תאיים
בפטוגנזה של   ההשמנה-סכרת Diabetes Lipidus (Shafrir E, Raz I
Diabetologia. 2003)

Mitochondrial Dysfunction in the Elderly: Possible Role in Insulin
Resistance.
Kitt Falk Petersen, Douglas Befroy, Sylvie Dufour, James Dziura,
Charlotte Ariyan, Douglas L. Rothman, Loretta DiPietro, Gary W.
Cline, and Gerald I. Shulman
Science 2003 May 16; 300: 1140-1142